<h1>אגרות הרמ"ה — תשובת הר"ש משאנץ לרמ"ה</h1>
<h2>דף ד.</h2>
עוד כתב הרב בהלכות ממרים זקן ממרה אינו חייב אלא על דבר שזדונו כרת ושגגתו חטאת חוץ מן התפילין עכ"ל. והך מילתא לא כר' מאיר ולא כר' יהודה ולא כר"ש. דבפרק אלו הן הנחנקין (פ"ז ע"א) תניא אינו חייב אלא על דבר שזדונו כרת ושגגתו חטאת דברי ר' מאיר רבי יהודה אומר דבר שעיקרו מדברי תורה ופירושו מדברי סופרים רבי שמעון אומר אפילו דקדוק אחד מד"ס. וכי תימא דרבי יהודה מוסיף אדרבי מאיר כמו שר' שמעון מוסיף אתרוייהו דכל חד וחד לטפויי קא אתא. והא דקאמר התם (פ"ח ע"ב) ר' אלעזר א"ר אושעיא אינו חייב אלא על דבר שעיקרו מד"ת ופירושו מד"ס ויש בו להוסיף ואם הוסיף גורע ואין לנו אלא תפילין ואליבא דר' יהודה, בדבר שאין בו כרת קאמר דבדבר שיש בו כרת ילפינן (פ"ז ע"א) מפר העלם אע"ג דליכא כל הני, לא יתכן כלל לומר כן. חדא דאי רבי יהודה מוסיף אדרבי מאיר הוה ליה למימר אפילו כדקאמר רבי שמעון. ועוד דכי מפרש התם טעמא דגמר דבר דבר מפר העלם וקאמר דרבי יהודה על פי התורה אשר יורוך עד דאיכא תורה ויורוך, כיון דאיכא תורה ויורוך מיבעי ליה. ועוד דקאמר רב הונא בר חיננא לרבא תרגמה ניהלי להא מתניתא אליבא דרבי מאיר, אמאי נקט רבי מאיר טפי מרבי יהודה כיון דרבי יהודה מודה בדבר שחייבים על זדונו כרת דחייב בלא תורה ויורוך. ואע"ג דאשכחן בפ"ק דהוריות (ד' ע"א) דילפי מהדדי לרב אשי דלעקור את כל הגוף פטורין ולבטל מקצת ולקיים מקצת חייבין דיליף דבר דבר מזקן ממרא דכתיב ביה מן הדבר, מכל מקום לא ילפינן לחייב זקן ממרא בחייבי כריתות אם איתא דמעטיה קרא דבעינן תורה ויורוך וכדמפרש רבי אלעזר אמר רבי אושעיא דלא משכח אלא תפילין כי היכי (דר') [דלרבי] שמעון לא ילפינן להצריך חייבי כריתות משום דארבי קרא אפילו כל דהו. ואם תתמה כיון דלר' יהודה לא משכח אלא תפילין הא כתיב בין דם לדם בין דין לדין בין נגע לנגע. וכי תימא דהוה מוקי להו להזקיקם לעלות לבית דין הגדול שבירושלם ולא להתחייב מיתה, א"כ לר"מ נמי נימא הכי ומאי קאמר תרגימ' להא מתניתא אליבא דר"מ. ועוד מדקאמר תרגומנא אליבא דר"מ משמע דלר' יהודה ולרבי שמעון לא צריך לתרגומה דמיפרשא בפשיטות. ועוד דעיקר מילתיה דר' יהודה לא מיתנייא בברייתא. דלא קתני אלא עיקרו מדברי תורה ופירושו מדברי סופרים, ואילו יש בו להוסיף ואם הוסיף גורע לא קתני והוא עיקר מילתיה דמטעם זה הוא דלא משכח אלא תפילין. ועוד אמרינן בירושלמי (פי"א ה"ד) רבי זעירא רבי יוחנן בשם רבי אושעיא אינו חייב עד שיכפור בדבר שעיקרו מד"ת ופירושו מד"ס כגון הנבלה והשרץ שעיקרן מדברי תורה ופירושן מדברי סופרים אמר רבי זעירא לעולם אינו חייב עד שיכפור ויורה בדבר שעיקרו מד"ת ופירושו מד"ס והוא שיגרע ויוסיף בדבר שהוא מגרע הוא מוסיף. פי' שרץ ונבלה פירושן מד"ס כגון כזית מן הנבלה וכעדשה מן השרץ. אלמא ר' אושעיא דתלמוד שלנו מחייב בירושלמי בשרץ ונבלה ובעי בהו תורה ויורוך ור' זעירא נמי בירושלמי בעי יש בו להוסיף ואם הוסיף גורע ומחייב בשרץ ונבלה משום תורה ויורוך. על כן נראה לפרש דהכי קאמר ר' אלעזר א"ר אושעיא אינו חייב אלא על דבר שעיקרו מד"ת ופירושו מד"ס כלומר כרבי יהודה, והא דמסיים בה ויש בו להוסיף ואם הוסיף גורע אתא למימר דבמורה להוסיף אינו חייב אלא בדבר שאם מוסיף גורע ולא משכח אלא תפילין. והא דקאמר ואליבא דרבי יהודה, משום דלרבי מאיר לא מיחייב אלא בדבר שחייב על זדונו כרת ור"ש קא מחייב בכל דהו א"כ מיחייב לר' שמעון אפילו בגרוע ועומד. וטעמא דפטר ר' יהודה בגרוע ועומד משום דדריש תורה ויורוך דמשמע ולא בזקן ממרא דמורה לבטל תורה בכל מילי משכחת לה שפיר חוץ ממורה להוסיף דלא מיקיים בגרוע ועומד כגון לולב וציצית דלא היתה כאן מצוה מעולם אי סבירא לן דצריך אגד וקשר העליון דאוריתא. אבל תפילין העשויין כתקנן בארבע טוטפות והוא מורה לדבק ולחבר בהם עוד בית חמישי היינו לבטל מצוה דאם אין בית החיצון רואה את האויר פסול ואם רואה את האויר כשר.
